1. Startseite
  2. Frankfurt

לזכרה של בלאנקה זמיגרוד: „אני רוצה לחיות כמה שיותר זמן וכמה שיותר טוב“

Erstellt: Aktualisiert:

Von: Hanning Voigts

Kommentare

לזכרה של בלאנקה זמיגרוד
לזכרה של בלאנקה זמיגרוד © Christoph Boeckheler

לפני 30 שנה נרצחה בפרנקפורט ניצולת אושוויץ בלנקה זמיגרוד. לעצרת זיכרון מגיעה מישראל גם קרובת משפחתה רנה זלצמן.

פרנקפורט – הנסיעה מתוכנת, הכרטיס הוזמן, באמצע פברואר יוצאים לדרך. מרעננה שבישראל, תיסע רנה סטבלסקי-זלצמן לתל אביב, ואז תעלה על מטוס לפרנקפורט. מטרת המסע: הצטלבות הרחובות קטנהופווג (Kettenhofweg) ונידנאו (Niedenau) בשכונת ווסטאנד (Westend) שבפרנקפורט. „אני רק רוצה לקוות שהכל יסתדר, שנוכל לבוא ושזה יתקיים“, אומרת בת ה-68. עם זאת, כרגע היא מקווה שמגיפת הקורונה לא תכשיל את תוכניותיה.

רנה זלצמן, שבעצם אף פעם לא משתמשת בשמה הכפול בחיי היומיום, מכירה היטב את פרנקפורט. היא גדלה בוויסבאדן והאנאו. אבל הביקור הזה הוא משהו מיוחד. היזמית במקצועה מגיעה לפרנקפורט מישראל, שם היא מתגוררת כיום עם בעלה, כי ב-23 בפברואר בערב יתקיים בווסט אנד גילוי שלט זיכרון לדודתה, ליתר דיוק בת דודה של אמה. האישה, שמילאה תפקיד חשוב בחייה של רנה זלצמן, נורתה למוות לפני 30 שנה, ב-23 בפברואר 1992, בקטנהופווג. שמה היה בלנקה זמיגרוד.

נרצחה בידי ניאו נאצי משוודיה

אנשים רבים בפרנקפורט כבר שמעו את השם הזה. הם יודעים לפחות בערך על אודות גורלה של זמיגרוד, שנולדה ב-22 בינואר 1924 בצ‘ורזוב, פולין. היא שרדה כמה מחנות ריכוז במהלך מלחמת העולם השנייה, לאחר מכן היגרה לישראל והגיעה לפרנקפורט בשנות ה-60. זמיגרוד עבדה כאשת מלתחה במסעדת מובנפיק (Mövenpick) בכיכר האופרה כשנרצחה בגיל 68. המקרה הסעיר את העיר במשך זמן רב, משום שלא ניתן היה לפענח את הפשע במשך שנים רבות.

רק ב-2018 נידון השבדי ג‘ון אוזוניוס למאסר עולם בגין רצח זמיגרוד. מכיוון שהניאו-נאצי נודע לשמצה במולדתו כ“איש לייזר“ - הוא ביצע אחת עשרה תקיפות גזעניות באקדח עם מכשיר מכוון לייזר ורצח אדם אחד - עורר המשפט עניין תקשורתי רב. אבל גם לאחר פסק הדין, לא כל המשקיפים הגיעו להסכמה האם אוזוניוס ידע שהקורבן שלו יהודי ולכן יש להחשיב את המקרה כאירוע אנטישמי. אוזוניוס הודה כי אכן ניהל ויכוח עם אשת המלתחה על אודות מחשב כף יד שנגנב לכאורה, אך הכחיש את דבר הפשע.

אירוע זכרון פומבי ראשון לאחר כמעט שלושים שנה

הציבור בפרנקפורט לא יודע כמעט כלום על חייה של בלנקה זמיגרוד ואיזה אדם היא הייתה. העובדה שזה יכול להשתנות עכשיו, 30 שנה לאחר מותה, קשורה לא רק לרנה זלצמן, אלא גם לרובן גרצ‘יקוב. גרצ‘יקוב, פובליציסט ופעיל יהודי מפרנקפורט נתקל בשמה בלנקה זמיגרוד בעת שחקר את הטרור הימני וארגן לה עצרת זיכרון בזירת הפשע במלאת 29 שנה למותה. גרצ‘יקוב גם יזם הצבתו של לוח להנצחת זמיגרוד - לא הרחק ממקום מגוריה האחרון בקטנהופווג (Kettenhofweg) מס‘ 57.

דיווחים בתקשורת על אירוע הזיכרון לבלנקה זמיגרוד הגיעו גם לרנה זלצמן בישראל, שיצרה אז קשר עם גרצ‘יקוב. וכך נוצר באביב של שנה שעברה קשר הדוק עם מערכת העיתון „פרנקפורטר רונדשאו“. בשיחות טלפון ארוכות שהיו מרגשות אך גם משעשעות, תיארה זלצמן בצורה חיה את זיכרונותיה מבלנקה זמיגרוד ואת מה שהיה חשוב לה בחיים.

רוזה סטבלסקי (משמאל) ובלנקה זמיגרוד בתל אביב, 1959 (פרטי)
רוזה סטבלסקי (משמאל) ובלנקה זמיגרוד בתל אביב, 1959 (פרטי) © privat

סיפורה של משפחה שנקרעה בשואה

רנה זלצמן מיטיבה לשחזר את ההיסטוריה הסבוכה של משפחתה, שנקרעה בשואה. תאריכי לידה, שמות או דרגות הקרבה המשפחתית, הכל מצוי אצלה בראשה - או שהיא נעזרת בתמונות וובמסמכים. אמה רוזה סטבלסקי הייתה ממשפחת זמיגרוד, האבות של רוזה ובלנקה היו אחים. זלצמן לא יכולה לומר אם לבני הדודים היה קשר הדוק בילדותם, אבל הם התגוררו רק במרחק של כ-20 קילומטרים זה מזה. בעוד רוזה, הצעירה ממנה בחמש שנים, גדלה בבנדין (שמה של העיר Będzin שבפולין בפי היהודים) ולמדה בבית ספר פולני, בלנקה למדה בבית ספר בשפה הגרמנית בחוז‘וב (Chorzów), שכן גרמנית הייתה שפת האם שלה.

בלנקה זמיגרוד הייתה משהו מיוחד עבור זלצמן, שנולדה בברסלאו ב-1953, כי מלבד הוריה, ששרדו את השואה, ואחד מבני הדודים של אביה, היא הייתה קרובת משפחתה היחידה. „בשבילי בלנקה תמיד הייתה דודה שלי“, היא אומרת. רוב בני משפחתה נרצחו על ידי הגרמנים. סבה מצד אמה, למשל, שרד ממשפחה של 13 ילדים, לאביה, אדם סטבלסקי, היו ארבע אחיות שנרצחו יחד עם בעליהן וילדיהן. זלצמן מעריכה כי 150 מקרוביהם נרצחו.

חיים בפולין, בגרמניה ובישראל

התחנה הראשונה בחייה של רנה זלצמן, שבה מילאה בלנקה זמיגרוד תפקיד חשוב, היתה ישראל. הוריה אדם ורוזה סטבלסקי עברו לשם ב-1956 יחד איתה ועם אחיה ליאון, שנולד ב-1947. באותה תקופה, מאז סערת המלחמה, ההורים כבר היו בכמה תחנות בפולין ובגרמניה, בהן כמה מחנות מעבר. מכיוון שאביה, „אדם עירוני“, כדברי זלצמן, לא חש בנוח במקום המגורים המיועד, טבריה שעל שפת הכנרת, עברה המשפחה לאחר תקופה קצרה לתל אביב והתגוררה עם בלנקה זמיגרוד. וובן זוגה בדירתם שברחוב נורדאו.

בלנקה זמיגרוד, ששרדה כמה מחנות ריכוז, בהם פלוסנבורג ואושוויץ, עלתה לארץ לאחר המלחמה ווקיבלה אזרחות ישראלית. היא עבדה כמלצרית בתל אביב והכירה בישראל את סשה פלדמן. למרות שמעולם לא נישאה לבן זוגה, זלצמן מספרת שהוא היה אהבת חייה. עד מותו של פלדמן ב-1985, השניים חיו יחד בהרמוניה וגם היו צוות טוב מבחינה מקצועית: „היא אהבה אותו בטירוף“.

האב נספה בתאונת דרכים טרגית

רנה זלצמן ובלנקה זמיגרוד
רנה זלצמן ובלנקה זמיגרוד © privat

לרנה זלצמן עדיין יש תמונות מהתקופה הזו. בלנקה זמיגרוד נראית בהן בטוחה בעצמה עם משקפי שמש ובגד ים על שפת הים של תל אביב. זלצמן זוכרת שדודתה הייתה דמות אלגנטית. היא התלבשה בצורה אופנתית, תמיד נשאה עימה שפתון, אהבה לרקוד ואפילו בזקנתה, אם גם לשווא, שמרה על „הליכה אצילית“. כשהייתה זלצמן ילדה, דודתה אמרה לה לשים ספר על הראש וללכת ישר כדי שלא ייפול. „זה נשאר בי בתוכי גם היום“, היא אומרת וצוחקת.

אבל בעוד בלנקה אהבה את החיים בתל אביב, אדם, אביה של רנה, התקשה שם, נזכרת זלצמן. לכן, בסתיו 1959 עברה המשפחה לגרמניה, להאנאו, שם פתח אדם סטבלסקי מסעדה. ואז, במאי 1960, קרה הדבר הנורא; בתאונת דרכים נפצעו רוזה וליאון קשה ואדם סטבלסקי נספה בגיל 36 בלבד. זלצמן נזכרת שדודתה בלנקה הגיעה לגרמניה עם סשה פלדמן בתקופה זו. היא כבר לא זוכרת אם התאונה הייתה הסיבה לכך, אך בכל מקרה בלנקה זמיגרוד וסשה פלדמן שהו מ-1960 ואילך באזור ריין-מיין. בפרנקפורט הקימו בהדרגה רשת של מזנונים, מסעדות ובתי מלון שם ובהאנאו, ואחר כך גם בשפייר.

„היא אהבה לצחוק“

עצרת הזיכרון

עצרת הזכרון לבלנקה זמיגרוד לציון 30 שנה להרצחה תתקיים במקום שבו נרצחה. האירוע יתחיל ביום רביעי, 23 בפברואר, בשעה 18:00 בחציית הרחובות קטנהופווג (Kettenhofweg) ונידנאו (Niedenau). כמו בשנה שעברה גם עתה הטקס מאורגן על ידי הפעיל והפובליציסט מפרנקפורט רובן גרצ‘יקוב.

באירוע ייחשף גם השלט הרשמי להנצחת בלנקה זמיגרוד. כמו כן, מתוכננים מספר נאומים. בטרס הזכרון הראשון, שהתקיים בשנה שעברה, השתתפו כ-100 אנשים.

לפרקי זמן מסויימים, מ-1963 ואילך, רנה זלצמן אף עברה עם אמה ואחיה ליאון אל בלנקה בקרלסרוהה, שם בדיוק היא פתחה מסעדה חדשה. לאחר מותו המוקדם של אביה, בלנקה הייתה חשובה לה ביותר, אומרת זלצמן: „זו הייתה מערכת יחסים קרובה מאוד“. בקרלסרוהה בלנקה תמיד הכינה לה בבוקר כריכים ותפוח לבית הספר. בכלל, דודתה הייתה אדם נכון לעזור ושמח, אומרת זלצמן. „היא אהבה לצחוק והייתה מאוד נדיבה“. במבט ראשון היא אולי נראתה קצת קרה, „אבל היא הייתה אדם חם להפליא“.

מוצאה היהודי היה חשוב לבלנקה זמיגרוד, למרות שלא הייתה דתייה אדוקה. היא ענדה מגן דוד על שרשרת, חגגה את חגי ישראל ובישלה מאכלים מסורתיים, אבל לבית הכנסת הלכה רק בימי חג.

מספר האסיר ממחנה הריכוז היה מקועקע על זרועה

זלצמן מספרת שדיברה רק פעם אחת עם דודתה על מה שסבלה במחנות הריכוז. זה היה ב-1969 לצורך מצגת בבית הספר. היום היא כבר לא זוכרת מה בלנקה זמיגרוד אמרה לה, אבל היא עדיין רואה לנגד עיניה את מספר האסיר המקועקע על אמת ידה וזוכרת שדיברה עם בלנקה על אושוויץ שוב בתחילת שנות ה-90. „אבל אז הזכרון היה כבר נעול“, אומרת זלצמן. היא רק אמרה: „אי אפשר לתאר איך זה היה. התגובה שלי למה שהנאצים עשו לי היא לשרוד ולחיות כמה שיותר טוב וכמה שיותר זמן“. כאשר היתה בלנקה זמיגרוד מבקרת בבית העלמין היהודי בפרנקפורט, היתה תמיד משתוחחת מול האנדרטה לזכר הנספים בשואה.

רנה זלצמן היום
רנה זלצמן היום © privat

חייה של רנה זלצמן קיבלו תפניות רבות. באמצע שנות ה-60 היא עברה לוויסבאדן כי אמה נישאה בפעם השנייה, וכבוגרת היא חיה למעלה מעשרים שנה בבריסל. עם זאת דודתה בלנקה נשארה קבועה בחייה. כשאמה רוזה נפטרה בוויסבאדן ב-1989, הגיעה בלנקה זמיגרוד מפרנקפורט לבית החולים וישבה על יד מיטתה עם רנה זלצמן. לאחר מכן, מספרת זלצמן, היא ובעלה המשיכו במסורת לבקר מידי חודש את בלנקה בפרנקפורט, כפי שנהגו קודם לבקר את אמה. „ממש חיזקנו את הקשר שלנו בתקופה הזו“, היא אומרת. „החברה הקרובה ביותר של בלנקה סיפרה לי פעם שהיא נהגה לומר לפני הביקורים הללו: הילדים באים“.

מצבות ישנות בבית העלמין היהודי

לדברי זלצמן, חייה של בלנקה זמיגרוד בשנים האחרונות לא היו מאושרים במיוחד. ב-1985 היא איבדה את בן זוגה סשה פלדמן, אבל לפני כן כשלו שניהם בעסקאות נדל“ן ואיבדו את רוב העושר שצברו. בתקופת חייה האחרונה היא גרה לבדה בקטנהופווג (Kettenhofweg) והתקיימה מקצבה קטנה שעליה הוסיפה את שכרה כאשת מלתחה. בלנקה זמיגרוד שרדה את השואה ועבדה קשה כל חייה, כך מספרת זלצמן, „ואז לאבד הכל ולהירצח, זה גורל נורא“.

כשרנה זלצמן תגיע לפרנקפורט באמצע פברואר, היא לא רק תשתתף בעצרת לזכרה של דודתה ותבלה כמה ימים בפגישה עם מכרים ותיקים. היא גם תבקר אצל קברי הוריה דודתה ובן זוגה בבית העלמין היהודי. על המצבות מופיעים השמות רוזה ואדם סטבלסקי, סשה פלדמן ובלנקה זמיגרוד.

מי יודע פרטים נוספים?

מערכת העיתון „פרנקפורטר רונדשאו“ עדיין מחפשת אנשים שהכירו את בלנקה זמיגרוד ויכולים לספר פרטים על אודותיה - קולגות, שכנים, מכרים. ניתן ליצור קשר עם עורך העיתון הנינג ווגיטס (Hanning Voigts) בכתובת hanning.voigts@fr.de

(תרגום לעברית: יוסף במברגר)

Auch interessant

Kommentare